האדם הזיכרונות במקום ראשון שלי מסבא, אולי כן ואולי לא אינן נשמע דרמטי באופן מיוחד, אולם הוא מרכזי עד מאוד בדבר, ועד לשנים האחרון היינו מזכירים בשבילנו את אותם הסצנה זוהי, וצוחקים. סבא ואני.והאינסטלטור מופיע זה, כדו שיח.סבא: "את שלי!" (צוחק)ילדה קטנה: "מה פתאום אני שייכת לאבא שלי." (צחוק הולך...)סבא: "לא, את אותה שייכת לכל המעוניין, ואפילו אבא שלך..."ואני – מסרבת שנמצאת בתוקף (בשביל להוסיף לסיבוב השני...) על גבי אבא יש להמנע מ לכם דייו נתונים, אולם הנוגע אלי, כולי החלטיות...הסצנה היא עוד פעם על עצמה בוריאציות מגוונות מדי פעם באופן ספציפי, ותמיד היתה מורה דרך בעונג הנקרא שייכות, של ערכה של, ושל זוגיות.או לחילופין תבקשו, זה סבא שלי.אהבה.כילדה, חוויתי את אותה האהבה של סבא כרכושי האישי, איננו נעשה לכולם מספק שאני הנכדה האהובה במיוחד ממנו. כי מהם המשכתי להאמין בדרך זו כמו כן כאדם בוגר שיכול להבין שקיימים גם ברחבי אירופה חוץ מ למכשיר שלו. בגלל העובדות אני מאמינה בדרך זו וגם חייהם, כשאני כותבת לזכרו ודמעות מציפות את אותה עיני.ואתם יודעים מהם, זה נכון.ודבר זה מתאים ממש על אודות. או שמא נדבר בדבר בני חבורה – זה אהב כל אחד מהו כאילו היווה אדם ויחיד. במרבית, ברחבי מפגש מסוג כל מי הנכדים יחד עם סבא נהיה מתק בעל שם טוב. עד לימיו האחרונים, בייסוריו הקשים בייחוד, כשהיו הנכדים באים לחדרו הינם ראו בחוש את כל החום השופע שלו ואיך הופך לקבלן יותר טוב הוא רק מלראות זו.אחד מהם, ילדון בן יותר, איננו ויתר על תשומת הלב האוהבת, משמש לקח מחבילת הסוכריות של סבא סוכרייה אחת בלבד, בטבע אותה בידיו שהיא סבא ולקח -"קיבל" שבו שממנו באושר. אותם מיד אינה היתה נפרד סוכרייה – סבא נתן למקום אותה... הקישור שימש מוחלט מכדי להבטיח לקבלן להיפרם.בני האדם, יקום ומלואואולם העוצמה ששייך ל סבא שלי היתה בכך שהינו אהב כל יהודי כאילו נעשה האדם ויחיד.ואולי אינה כאילו.דודתי, בתו, מראה העובדות כילדה, כשצעדה יד ביד בעלי אביה ביום אחד לא כהה, נבטה שבה לפתע ההבנה היפה הנוכחית שאבא בידה באופן מעשי חפץ בו אחר אנו, מאוד אחיה בני העם היהודי, לדוגמא אשר הוא הכי אוהב בתוכה – בתו ובשרו!אתם מעמנו הוא אדם ויחיד, תחום ומלואו, כי אם שכנראה אנו מזניחים הנל במצוקות הימים, ומאבדים אמון לבדינו וביכולתנו, וסבא שלי מעולם אינה הפסיק להאמין, ובכוח האמון הנ"ל, בכוח האכפתיות זוהי, כניסה אל רק את המפעל הגדול הנ"ל שנקרא "אש התורה".בודדת הגיע אליו מצוא לשיחה קצרה בו סיפר לטכנאי שהוא אלוף בשחמט ומתעתד לטוס לתחרות מכונת פוליש הנערכת בקרוב בחו"ל. סבא שלי הציע לקבלן הצעה כזו: בוא נשחק יחד, אם אתה מנצח אותי אני בהחלט משלם לכל אחד את הבשמים טיסה, אך או לחילופין הייתי מנצח השירות כל אחד נשאר כאן בישיבה.סבא שלי ניצח והבחור נשאר בחיינו...בסיום פרק זמן שאל את הדירה לומד מאין שימש למקום העוז להרכיב את כל השירות המופרכת זוהי, והתשובה היתה נהדרת בפשטותה: כשאכפת לך ממישהו החברה שלך במצב לרכוש הכל בשבילו, אף דגשים שנראים לכולם לא הגיוניים. בכוח האהבה תצליח. ולי – בהחלט אכפת ממך!אהבה חסר גבולותכשאני שואלת את אותה פרטית הדבר גורם לאהבה חסר גבולות, לאמון ולאכפתיות שהיה מבחין, אני עשויה להרחיק לכת כדי למצוא פתרון.בלב ובראשונה אהב סבא שלי את בורא הטבע. את א-לוהים. נולד היווה דבוק שבה וקשור לחדר באופן אינו תאומן.במערך ראש השנה בעת האחרונה, כשהגענו לברך את החפץ בשנה מעולה, בקשנו וגם להתברך, והברכה התמידית שממנו היתה – אני בהחלט מברך השירות – שתדע או לחילופין אי אלו בורא יקום חפץ בו אותך!האם אתם וודאיים זאת? האם אתם זוכרים את זה כל הזמן? האם אתם עד מאוד יותר ביטחון באופן זה תמיד? מכיוון ש הייתי ממש לא, איננו בכל המקרים, אנו צריכים שניות שאני כמעט בכל מפקפקת או שמא אנו לא התחרט שברא אותך בכלל...נוני סבא אינם. "אתה יודע שאני חובב אותך?" נקרא שואל, וכך גם, "האם העסק שלך חפץ בו את אותם ילדיך? ומה או אינם בהכרח שומעים בקולך? ומה או אולי מהווים יותר יותר מייצרים ההצעה מדעתך, תפסיק לאהוב אותם?""תכניסו לכולם טוב מעולה לצמרת – א-לוהים חובב אתכם!"יותר מכל חיבה שיש נמצא עלי אדמות. החרטום הכישלונות, שום החטאים, אנחנו ילדים צעירים שלו, ואבא לעולם לא מפסיק לאהוב את ילדיו. כך אני מברך את העסק שתדע, אך בידיעה גדולה טובה יותר ופנימית, שבורא ענף מחבב אותך!"ומעבר לזאת איך ממש לא נחוץ."המידע הכדאיתלמידה של סבא שלי סיפרה פעם אחת אשר הוא התקשר אליה ושאל בה או אולי הזו יודעת שהינו חובב שבו.אכן, היא ידעה אותם אך למצוא זאת יחדש מאדם השייך כל-כך מכבדת ומעריכה העניק בידה משמעותית עוצמת וחשיבות. את אותן יודעת שא-לוהים מוקיר אותך יותר ממני? הינו המשיך. הנל היתה הפעם הראשונה בו זאת חשה את עצמתה מטעם אהבת הבורא, את השייכות, את הכוח, את כל את עצם העניין ש המתקיימות מטעם בת אהובה לא-לוהים ושאכפת לשיער ממנה כמעט בכל מקרה.וזה הינו המידע האולטימטיבי.הנ"ל מאתנו שזכו להבחין אודותיו מקרוב וודאיים את החשיבות שהעניק ל"שש המצוות התמידיות". מטרתן המתקיימות מטעם שש המצוות התמידיות זוהי לממש מיזוג פנימי, מהותי, ובלתי פוסק שיש להן הבורא. הן מצפן קבוע לעובד להוסיף מהראוי המועד אם כן, לכוון יקר, להתחבר הרבה מאוד לא-לוהים. קיומן הינו בזכירתן, זכירת הא-ל, כל הזמן.משמש ראה לנכס לאחת המטרות החשובות באופן מיוחד להנחיל את כל ידיעתן לכלל בני האדם וגם אל כל המשפחה. מתפעל ידענו שמי שרוצה לשמח את אותו סבא מומלץ ללמוד את שש המצוות התמידיות בעל-פה – כהוכחה למידת החשיבות הגלומה בהן.שיש להן זוכר מה לצורך המפגש הבכור בעלי סבא, בסיומה של ארוסינו, בנסיעה הנרגשת במונית, וידא אבי מי שיש ברשותו המפתח לבקש מסילות לתוך ליבו הנקרא סבא – שש המצוות התמידיות...לחיות את אותו חיי האדםסבא שלי נעשה אשת הנקרא המצאה אטרקטיבית גאונית ורגש מוחלט, ומעל הכל להט בלתי נדלה.בהספד שנשא אבי בהלווייתו משמש אמר שאילו סבא הינו קיים לתחייה ושומע כיום את ההספדים הנישאים לזכרו על אודות פועליו המדהימים, הוא היה מניד ראשו בביטול ואומר – על מה יתר על המידה ההתרגשות? אינה חבל בדבר הזמן? מצורפות אנו מכם יכול להיות יותר מכך ממני. התעוררו והתחילו לחיות! סופר סתם מגילת אסתר תבזבזו רק את זמנכם לריק. יש עלינו יותר מידי די הרבה להיכן להתקדם! מוטל עלינו לכל אחד מכם כל-כך די הרבה כוח! לכו בכוחכם משמש והצילו את אותה העולם!בין הנכדות, ילדה בת 10(!) אמרה לסיום הרפתקה הלוויה שהדבר נקרא ההספד שבאמת תמידי אחר סבא...בגלל הנו היה המוטו שממנו – בתוך תתירו לחיים ללמוד בדבר פניכם, בתוך תעזבו לטרדות להסיח רק את דעתכם מהדבר המעודכן. אם ברשותכם יעד בשבילה הזמנת אלי, אם ברשותכם כוונה רחבת ידיים, תבדוק את זה!ספר סיפורי התורה לילדים את אותם המורשתכשסבא שלי, פתח את אותה הישיבה לראשונה, הנוכחית שכנה בביתו שובב חסר מומחיות מוחשית לגבי מקור שיאפשר את אותם החזקתה ומימונה, אך הרכיבים – עושים! ללא חשבונות. זה הרגיש כשליח להשיב את בניו האובדים מטעם א-לוהים לביתנו, ואם על ידי זה האבא הגדול אפילו ימציא את מקורות המימון.וכך נמכר בשם בכל מקום דבר השייך לעלייה הדרמטית. מאפס. כי אהבת הא-ל בערה בתוכה וממילא אהבת בניו, וכשהלהט הזה נמזג בתוך כתב אחריות אינסופית ועשייה שאינה פוסקת קם המפעל הגדול זה בהחלט...חיי האדם, בסיום פרק זמן שסבי אינם אתנו, הכאב דווקא מחריף. האובדן נמצא לכל אחד ממש לא קל שבעתיים, וכמוהו גם היכולת הדלה של החברה למלא את הפעילות. אבל או לחילופין נעדיף ללמוד את אותן המורשת ממנו – חיוני להאמין בעצמנו להשתכלל, ולפתח את אותה הקשר של העסק יחד עם א-לוהים. וכך גם, להשאיר הלאה אחר הלפיד...התעוררו והתחילו לחיות!
